גורג'ייף לימד זכירה עצמית כלוחם עמיץ הנלחם על חייו. האבקות בשינה – השיטה בה הוא לימד מציגה את בן האנוש כמכונה ישנה ומציינת את הגישות הקיצוניות הנדרשות להתעוררות. גורג'ייף היה חלוץ במערב בכל הנוגע לזכירה עצמית, בעוד שמקור הוראתו שמר מסתורי. על אף שבשיטתו כלל חוקים קוסמיים של היקום, היה מדרג אותם כפחותים מהמאמץ הפרקטי שבזכירה עצמית. גם במהלך דיוניו המרתקים והיחודיים עם תלמידיו על נושאים כגון: 'בן אדם כמכונה' ועל כדור הארץ כ'מפעל כאב' גורג'ייף הזכיר לתלמידיו שמהות העבודה על עצמנו היא למטרת התעוררות. בפגישה עם תלמידיו הצביע שכולם כאחד פיספסו דבר במאמציהם בהתבוננות עצמית. כעבור זמן ללא הצליחה לנחש למה התכוון, הצביע גורג'ייף – 'שכחתם לזכור את עצמכם'.

זכירה עצמית הינה רעיון מרכזי של הדרך הרביעית. על פי הקוסמולוגיה של גורג'ייף זכותו המולדת של בן האנוש הינה להתעורר, אך תנאיו הפסיכולוגיים מעודדי השינה מונעים אותו מכך. בגלל תנאים אילו, האנושות אינה מתעניינת בהתעוררות, וברגע בו אדם מגלה שהוא 'ישן', ישר ימצא תירוץ לשכוח או להתכחש לזאת. גורג'ייף לימד זכירה עצמית כניסוי להדגים את ערכה והצגתה כדרך חיים. הוא לימד את תלמידיו על ההבדל בין מצב השינה ומצב ההתעוררות. זכירה עצמית כמאמץ מתמשך ופרקטי.

גורג'ייף התווה את תנאי הדרך הרביעית בעולם המודרני והוראתו אפשרה לבית ספר זה להתקיים בעידן המודרני. על ידי שימוש בשיטותיו הפרקטיות, אדם פורס את היסודות לעבודתו האישית. משם מתפתח היצר להתעורר והערכה למאמצים מתגברת. אדם מחפש אחר קבוצה בעלת אנשים בעלי חשיבה דומה עם מטרה להתעורר, ומגלה שבית ספר הדרך הרביעית הינו נדיר ובדרך להתעוררות אתגרים רבים. לאחר מכן מתפתחת ההשראתיות כתוצאה משיחות עם אותם בעלי מטרה זהה. בד בבד עם המאבקים להתעוררות, אדם מגלה שרעיון זכירה עצמית הנו פשוט אך המאמץ מורכב. אפשר ונוכל לאזן הבנה זו באחרת כפי שרומי ציין בשירו: "מי יתן ואת היופי אות אוהב יהפך למעשה ידינו". מצב בו אנו נוכחים הינו של יופי, שווה כל מאמץ ואפילו יותר.